11 דברים שתתגעגעי אליהם כשהתינוק שלך כבר לא יהיה תינוק

מס' 9 חשוב במיוחד

יבוא יום שבו באמת תשכחי מהעייפות, הרוק, והחיתולים-ותעלי זכרונות מתוקים מהימים שהוא עוד היה תינוק. (את עוד לא שם? תאמיני לי זה יקרה!)

 

כשנוזל לך חלב משתי הפטמות ואת מלאה בכתמים של רוק, קשה לזכור שהחודשים הראשונים עם התינוק לא ימשכו לעד. אבל כמו שכולן- מאמא שלך ועד הקופאית בסופר- אומרות לך, ההשכמות ב-3 לפנות בוקר, הריבים עם העגלה, ושירי הילדים האין סופיים באמת יעברו כהרף עין. במקומם, ישארו לך הזכרונות  המתוקים מהימים שהריח של הראש שלו היה מרגיע יותר משיעור יוגה, וכשהידיים בקושי כאבו לך כשהחזקת אותה שעה שלמה.

 

תראי, את לא תרגישי את זה מייד. הבן שלי כבר עומד להתחיל גן חובה, ורק עכשיו סוף סוף אני מתחילה לשכוח כמה עייפה הייתי אז, ואיך הייתי צריכה לתאם את התוכניות שלי עם שנות הצהריים, הארוחות, וההחלפות שלו. הנה 10 זכרונות מתוקים שעליהם אני מתרפקת כשאני נזכרת בימים ההם:

 

  1. שומן תינוקותֿ

 

הבן שלי שקל 4 קילו כשהוא נולד, ומאז לא עצר. אז אני נהינתי משנה או שנתיים של תינוק מתוק ושמן. הלחייים שלו היו כמו בלון, והשומן יצר צמיגים חמודים (ועמוקים) בצוואר,ב ירכיים, באצבעות, ובידיים, שבלטו אפילו גם דרך הבגדים. הצמיגים דרשו קצת יותר תשומת לב-  אלו בצוואר תמיד צברו חלב –  אבל בגללם הוא גם נראה כמו סופרמן קטן. איזו אמא לא תאהב את זה?

 

 

  1. צרחות ספונטניות של שמחה

 

הילד בן החמש שלי יכול  להיות לפעמים מאוד מאוד שמח ומבסוט – אבל זה לא מתקרב לצרחות השמחה שהיה צורח כתינוק. כמו סערה של שמחה, הצווחות שלו בקעו בכל הכוח, בקול רם, ובלי שום אזהרה. זה היה כאילו הגוף הקטן שלו לא יכל להתמודד עם שפע השמחה, והעודף היה צריך לצאת איכשהו.

 

 

  1. יותר קל לטייל

 

אולי היום הוא יכול לשבת בשקט לטווח זמן ארוך יותר, אבל טיולים היו הרבה יותר פשוטים כשהוא היה תינוק. אם איחרנו לטיסה, היינו יכולים פשוט להרים אותו ולרוץ לשער שלנו. טיולים היו גם יותר זולים: הוא ישב על הברכיים בטיסות וברכבות עד גיל שנתיים, וחסך לנו כרטיס נוסף. גם לא היינו צריכים לשמוע נדנודים ובקשות למתנה מחנויות מזכרות.

 

 

  1. נמנומים אחרי האוכל

 

נורא אהבתי להאכיל את התינוק. חוץ מהחיבור שהרגשתי, זה היה זמן פרטי שבו יכלתי לראות טלוויזיה, לבדוק אימייל, או להתרכז בבן אדם המדהים והקטן הזה בלי שום הפרעות. ואז באה השינה של אחרי האוכל, נמנום מתוק שהרגיע כל השתוללות או מצב רוח. חבל שארוחת העשר שלו היום הייתה גורמת לאותה שינה.

 

 

  1. שנ"צ

 

במשך 18 חודשים נוראיים וארוכים, בני סירב לישון בלילה. מה שהציל אותי – חוץ מקפה, כמובן –  היו השנצ"ים. זה לא שישנתי בעצמי, אבל לפחות היה לי זמן פנוי  שבו יכולתי להתכרבל על הספה או לעשות דברים שהצריכו שתי ידיים, כמו להכין סנדוויץ למשל. היום אני מוצאת את עצמי בשלוש בצהריים בונה מגדלי לגו,  ושואלת  אותו אם בא לו לנמנם קצת. הוא תמיד עונה שלא, אבל אני עוד מקווה שיום אחד הוא ישנה את דעתו.

 

  1. רגעים פשוטים ומתוקים

 

לפני התינוק, היו לי שני הילוכים : מהר, ויותר מהר. אבל כשהבן שלי נולד, למדתי להאט. החלטתי שהוא חווה את העולם בפעם הראשונה, אז אני לא אזרז אותו. אז במקום ללכת במהירות, התחלתי ללכת בנחת ולימדתי את עצמי לשים לב (ולהראות לו) כל דבר שיכול לעניין אותו. זאת אומרת שהעברנו המון זמן ברגעים פשוטים מאוד: הסתכלנו על שורות של נמלים הולכות על השביל, שמענו את הרעשים השונים שעלים יבשים עושים כשדורכים עליהם, הרגשנו דשא מדגדג את רגלינו, וספרנו כמה משאיות עברו ברחוב שלנו.

 

  1. בגדים חמודים

 

חלוקים בסגנון יפני, מכנסיים חמודים, גרביים מחוספסות, בגדים עם פנים של חיות על הטוסיק- אין יותר חמוד מבגדי תינוקות. ואם את אמא לבן, אז מהר תגלי שהבגדים החמודים נגמרים בסביבות גיל שנתיים. אחרכך, הכל מתדרדר לחולצות גיבורי על, גרביים עם כתמי זעה, וג׳ינסים מטונפים. תאמיני לי.

 

  1. תמיד יש אורחים

 

התינוק נתן לי ולבעלי תירוץ טוב לוותר על הרבה מחויבויות חברתית כמו לצאת לשתות בירה עם חברים, או מסיבת חנוכה ששנינו במילא לא רצינו ללכת אליה. אבל זה לא משנה. המשפחה והחברים לא יכלו להתאפק אז הם באו בשמחה אלינו כדי לפגוש את הילד- לרוב גם עם ארוחה שלמה.

 

  1. הליכות

 

האמת? היתה לי מערכת יחסים מורכבת עם העגלה שלנו. אי אפשר היה להיפטר ממנה, אחרת איך נסתובב  ברגל בעיר? –  אבל גם היה מסובך לנווט איתה. אם לחנות היו מדרגות בכניסה, לא נכנסתי. כישצאנו למסעדה, היינו צריכים לדחוף את העגלה בין השולחנות הצפוצים. ואם הסתובבנו בקניונים עמוסים, היינו צריכים לעמוד בהמון מבטים לא נחמדים. אבל עכשיו כשהבן שלי יכול ללכת לבד, התחלתי להעריך ולהתגעגע  למהירות שבה היינו זזים עם העגלה.

 

  1. ריחות מתוקים של תינוקות

 

פרחים, זוזו הצידה. נירות ריחנים, יאללה ביי. הפעם הראשונה שבה הרחתי את ריח הדבש העדין של תינוק חדש, התמכרתי.  נאמר כך: זה היה כל כך ממכר שאפילו הרחתי את אצבעות הרגליים השמנמנות שלו. מזל שהרחתי אותו מספיק אז, כי מתישהו לאחר תחילת הגן , הרגליים הפכו לרגליים מסריחות של ילדים.

 

  1. כל הפעמים הראשונות

 

ידעתי שארצה לתעד רגעים גדולים וחשובים-  כשהוא התהפך לבד, כשהתיישב בלי עזרה, ארוחה של אוכל מוצק- אבל מסתבר שהרגעים הקטנים רגשו אותי באותה מידה. ולמזלי, הם קרו כמעט כל יום. הפיקניק הראשון, הנסיעה הראשונה ברכבת, החבר הראשון, המנגל הראשון, הפעם הראשונה שהרגליים שלו הסריחו- שום רגע לא היה קטן מדי בשביל לחגוג. רשמתי את כולם ביומן, וכשאני קוראת אותו שנים אחר כך, אני עוד זוכרת כמה התרגשתי- ועדיין מתרגשת- מהילד שלי.

[grwebform url="https://app.getresponse.com/view_webform_v2.js?u=SXCDY&webforms_id=9210903" css="on" center="off" center_margin="200"/]