מה אני עושה לילד שלי כשאני צועק עליו?

אלא אם אתם שופטי כדורגל,  שדרני רדיו או מצילים בבריכה , להיות הורה הוא אחד ה"עיסוקים" שבו פעולה כמו לצעוק, נראת ממש מחייבת. אבל השאלה היא לא למה אנחנו צועקים, כי האמת שישנן הרבה מאוד סיבות. השאלה האמיתית אותה אנחנו חייבים לשאול היא – מהי ההשפעה של הצעקות האלו על הילדים שלנו.

הקונצנזוס המדעי הרווח הוא, שלצרוח או לנזוף על הילדים הופך אותם לאגרסיביים וחרדתיים יותר.
לפי ד"ר לורה מארקהם שכתבה את הספר "הורה שקט, ילדים שמחים: איך להפסיק לצעוק ולהתחיל להתחבר", צעקות הן משהו שאנחנו יכולים להסתדר בלעדיהן.
אבל, היא גם מציאותית.
היא מבינה לחלוטין הורים שמאבדים את זה לפעמים , כי זה לגמרי עלול לקרות כשישנים שלוש שעות בלילה .
החדשות הטובות הן שאם זה קורה לעיתים רחוקות, הנזק הפסיכולוגי והרגשי לילד הוא מינימלי (בהנחה שלא מדובר באלימות מילולית אמיתית).
החדשות הרעות הן, שאם זה קורה לעתים תכופות, אתם יכולים כבר מעכשיו להתכונן מראש להרבה מקרים של צעקות מצד הילד בגיל היסודי המאוחר ובגיל ההתבגרות.

להילחם, לברוח או לקפוא?
לפי ד"ר מארקהם הורים שצועקים אמנם לא פוגעים במוח של הילדים שלהם אבל הם משנים אותו.
"בואו נניח שבמהלך חוויה מרגיעה , הנוירוטרנסמיטורים (במוח) מגיבים ע"י שליחת ביוכימיקלים שמרגיעים אותנו שאנחנו בטוחים. זהו פרק הזמן בו הילד בונה דרכים נייטרליות להירגע".
כשפעוט עם קליפת מוח קדמית לא מפותחת שומע שצועקים עליו, בדיוק ההפך קורה.
"הילד משחרר ביוכימיקלים שמביאים אותו למצב של להילחם, לברוח או לקפוא. הם עלולים לצעוק ולהרביץ. הם עלולים לברוח. או שהם יקפאו ופשוט לא ידעו איך להגיב.
אף אחת מהאופציות האלו לא תורמת באופן חיובי לעיצוב המוח", היא אומרת.
אם הפעולה הזאת חוזרת ונשנית, ההתנהגות הופכת למושרשת.

צעקות הן לעולם לא תקשורת
זה לא משנה אם מישהו נמצאו בחדר המשחקים או בחדר הישיבות, בדקה שבה אותו אדם מתחיל לצעוק, המילים שלו מאבדות משמעות.
אין מישהו (פרט לאחוז קטן של סדיסטים) שאוהב שצועקים עליו , אז, למה שילדים יאהבו את זה?
"כשההורים צועקים, הילדים אמנם נראים קשובים ומסכימים, אבל הילד לא פתוח יותר להשפעה שלכם, אלא פחות", אומרת ד"ר מארקהם.

מבוגרים הם מפחידים
הכוח שיש להורים על ילדיהם הוא מוחלט. עבורם, הם אנשים הכפולים מהם בגודל, הם האנשים שמספקים להם את כל מה שהם צריכים בחיים: מזון, קורת גג, אהבה ואפילו את ערוץ הילדים וניקולודיאון.
כשאדם שהם סומכים עליו מפחיד אותם, זה פוגע בחוש הביטחון שלהם.
"נעשו מחקרים בהם צילמו אנשים שהתבקשו לצעוק על מספר נבדקים. כשהראו את הצילומים לנבדקים, הם פשוט לא האמינו לעיוותים בפנים שלהם", אומרת ד"ר מארקהם.
ילדים בני 3 אולי נראים ונותנים תחושה לפעמים שם ממש כמו מבוגרים, אבל אנחנו חייבים לזכור שעדיין אין להם בגרות רגשית על מנת שיתייחסו אליהם כאל כאלה.

העניין הוא לא "לחמוק מעונש" , הרי איך ילד יבין שאבא שלו סופר עצבני – אם הוא לא יצעק עליו?
בדרך כלל שאנו צועקים, אנחנו מרגישים שאנו קובעים את העובדות ומנחילים משמעת. האמת היא, שמה שאנחנו באמת עושים – זה להגדיל את הבעיה.
כשאנחנו מפחידים את הילד, אנו עלולים לקבל תוצאה שלילית ובמקום לגרום לו להפסיק לעשות את מה שהוא עושה, זה יגרום לשחיקת האמון בקשר. עדיף לפעמים שלא לומר כלום, מאשר לסכן את המצב.

יש שיטה אלטרנטיבית יותר יעילה ולא נוקשה במיוחד והיא נקראת הומור. "אם ההורה מגיב בחוש הומור, יש אפשרות לשמור את רמת הסמכות וגם להשאיר את החיבור של הילד אליכם," אומרת ד"ר מארקהם. צחוק הוא דרך טובה יותר להשיג תוצאות מאשר הפחדה.

אז מתי זה בסדר לצעוק
"בעוד שברוב הפעמים צעקות אינן נחשבות לפתרון הכי אידיאלי, ישנם זמנים בהם זה בסדר להרים את הקול" אומרת ד"ר מארקהם. "כשיש לכם ילדים שמרביצים אחד לשני, למשל אחים, או כשיש סכנה ממשית. אלו הן דוגמאות בהן יצירת הלם אצל הילדים הייתה עובדת".
אבל, היא מציינת שברגע שקיבלתם את תשומת ליבו של הילד, יש לווסת את הקול.
בעיקרון, צעקו על מנת להזהיר, אבל דברו בנחת על מנת להסביר.

בקיצור, אף אחד מאיתנו לא הולך להשתיק את עצמו אל מול ילדיו כל הזמן, וגם לא מומלץ שנעשה זאת.
אבל אם לצעוק זו בברירת המחדל שלנו, זה הזמן להבין שזאת אסטרטגית הורות שעלולה לפגוע בטווח הארוך.